הספר "אגדות דשא" של שרון דוידוביץ' ואסף כהן הוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראנו לאחרונה. אם אתם חובבי כדורגל או מחפשים השראה מגדולי השחקנים, אתם חייבים לקרוא את הספר הזה. לא מדובר על ספר דירוג פשוט, אלא על ספר שבא להכיר לנו את הבן-אדם לפני השחקן. השניים ריכזנו את 50 הכדורגלנים הטובים ביותר ששיחקו ב-25 שנים האחרונות – משמע בדור האחרון.
מה מיוחד בספר אגדות דשא?
כשאנחנו רוצים לבדוק עד כמה שחקן הוא טוב, אנחנו מיד ניגשים לסטטיסטיקה שלו בכל אתר אפשרי. אבל כאן מדובר על תהליך שונה. השניים בחרו להסתכל על השחקנים בצורה אחרת לגמרי, הם רצו לספר את הסיפור של השחקנים. חלק מהשחקנים המופיעים בספר הם מוכרים לכולנו, אבל אחרים לא בטוח מוכרים לכם. אחד מבין השחקנים הבולטים שראינו בספר הוא זלאטן – שחקן מוחצן לכל הדעות. יש לכולם דעות קדומות על השחקן השוודי, חלק מהדעות נכונות, אחרות לא. אין ספק שמדובר בשחקן שהוא אגדה, מבין השחקנים הטובים בדור האחרון והוא גם מקבל דירוג גבוה בספר.
אבל כמה אפשר לספר על זלאטן, על ההומור שלו, על השחצנות שלו, האגרסיביות, על זה שלא הסכים להיות שני למסי. במקום זה, שני הסופרים בוחרים להסתכל עליו מנקודת מבט אחרת שמראה לנו עוד רובד שלא הכרנו בזלאטן, וזה דבר הרובד הפגיע. זלאטן גדל בפרבר עני ולמרות הכל הצליח להשפיע את המשפחה שלו, לצרוך את תרבות הכדורגל ולעשות מזה קריירה.
מה היו שלבי הכתיבה?
שלבי הכתיבה בספר היו לא פשוטים. בתור התחלה, השניים היו צריכים לרכז את השחקנים הטובים ביותר בדור האחרון ויש לא מעט כאלה. מתוך רשימה ארוכה של שחקנים עם השראה ענקית לעולם הכדורגל, היו צריכים לצמצם את הרשימה ל-50 שחקנים בלבד. השניים עקבו אחרי כל מדינה, ובדרך הזאת בחרו מאותה מדינה את השחקנים המובילים. השניים מספרים שהגיעו לרשימה העולה על 100 שחקנים! לאחר מכן התחיל שלב הקיזוז.
נכון שאמרנו שלא ניגע בסטטיסטיקה, אבל גם כאן יש צורך בזה. בשביל לסנן את רשימה של 100 שחקנים, צריך לראות איך כל שחקן בולט בדרך שלו, אילו הישגים מרשימים יש לאותו שחקן, תארים, קבוצות בהן שיחק, הופעות בנבחרת, רגעים בלתי נשכחים וההשפעה של אותו שחקן על עולם הכדורגל. לאחר התייעצויות רבות ודיונים רבים הצליחו לצמצם את הרשימה הארוכה ל-50 שחקנים בלבד.
אבל למה לא ללכת רק לפי מספר שערים או הישגים? כי מדובר באופן ישיר על אפליה. תחשבו על זה ככה, יש לא מעט שחקנים שלא שיחקו בעמדות תקיפה, היו מגנים או קשרים אחוריים ומספר השערים שלהם לא יכול להשתוות לחלוץ. לכן, השניים הסתכלו גם על ההשפעה שהיה לאותו שחקן על הכדורגל, על הקבוצה ועל האהודים. הדוגמה הבולטת ביותר שמוכיחה את הטענה הזאת היא קרלס פויול, המגן האגדי של ברצלונה. הוא מדורג בספר במקום 24, ואי אפשר להגיד שלא הייתה לא השפעה מלאה על הקבוצה.
גם אנדרס אינייסטה הוא עוד דוגמה חשובה. הוא אמנם לא כבש הרבה מספרים, למעשה אפילו פחות מ-50 שערים לאורך כל הקריירה ועדיין הוא נכנס לרשימה וזכה במקום השישי! מדובר על אחד השחקנים הבולטים של ברצלונה, הוא ווינר אמיתי ונתן תרומה ענקית לכל קבוצה בה שיחק. מי שראה את המשחקים שלו יודע על מה אנחנו מדברים, הוא שחקן שכולם רוכשים לו כבוד, מהשחקנים, האוהדים ועד למאמנים.
הסיפור מאחורי השחקן
אחד הדברים החשובים שהיו לשניים לפני כתיבת הספר הוא להביא את הסיפור מאחורי אותו אדם. יש סיפורים שאנחנו בקושי מכירים בנוגע למה הבן-אדם עשה בגלל שהוא שחקן כדורגל בקבוצה מובילה, לאו דווקא בשביל הקבוצה. סמואל אטו נאבק בגזענות. עוד שהיה בן 23 הזהיר מפני פוטנציאל בהתקפות אלימות הנובעות מגזענות, הוא אף אמר: "אני בחור "צבעוני", ואם מישהו ישלם עבור כרטיס כדי לעשות לי רעש של קוף, אז אני אתנהג כמו קוף". כמובן שזאת הייתה ביקורת כלפי אוהדים, בעיקר אוהדי סרגוסה. גם דני אלבס עבר את אותה תקופה של גזענות עם התקרית המוכרת של הבננה שנזרקה למגרש, והוא אכל אותה. המקרה הזה הוביל לטרנד ברשתות החברתיות, וגם חיזק את כל הדיבור סביב גזענות במגרשי כדורגל ובכלל.
גם צריך הפרדות
במהלך כתיבת הספר גם חשבו לא פעם השניים אם להכניס חיים אישיים לתוך הספר. במהלך הכתיבה הם ניסו לבחון האם נכון להוסיף את העניינים האישיים שיש לשחקנים עליהם כתבו. לדוגמא, כאשר כתבו על ריאן גיגס. מדובר על אחד השחקנים החשובים ביותר לכל אוהד כדורגל. הוא נשאר נאמן לאותה קבוצה במשך 20 שנה, הוא עשה דברים משמעותיים לקבוצה בה שיחק אבל לבסוף גם התגלה שהוא ניהל רומן עם גיסתו במשך 8 שנים. השניים החליטו להפריד בין החיים האישיים באופן מסוים ובין החיים המקצועיים כי אין להם היכרות די מעמיקה עם הדברים האישיים בחיי השחקנים.
נזכיר עוד פעם את דני אלבס. יש לזכותו של דני אלבס לא מעט זכויות, אבל גם יש לו חובות בשנים האחרונות. בשנה האחרונה הוא הורשע בגין תקיפה מינית, בהתחלה זה היה אונס. כעת הוא נידון ל4.5 שנות מאסר אבל בפועל יכול להיות שזה יהיה קצר יותר בגלל ערבות של מיליון אירו. גם כאן, האם יש מקום להכניס את הפרטים האישיים האלה לתוך הספר? השניים לא בטוחים שזה הדבר הנכון. אם יכניסו דברים אישיים, אלו דברים שמשרתים את הספר כמו הצלחה כנגד כל הסיכויים.
רונאלדו או מסי? גם לזה יש תשובה
אם אפשר לעשות ספוילר, מי שנבחר הוא מסי. אם אתם אוהדי ריאל, חכו עד הסוף. בהתחלה השניים התלבטו אם לבחור במסי או ברונאלדו, הבחירה לרונאלדו הייתה נראית כמעט מוחלטת בשלב כלשהו. הסיפור של רונאלדו מרתק לעומת הסיפור של מסי, הוא עבר ילדות קשה, הוא התגבר על הרבה מכשולים במהלך החיים ולבסוף הצליח להגיע למעמד בו הוא נמצא היום. מנגד, גם מסי חווה ילדות לא הכי פשוטה, באופן רגשי יותר. אבל אם אנחנו נכנסים גם לביצועים בפועל, אין תחרות. אין הרבה הבדלים בין השניים כאשר זה נוגע לתארים, אבל אין ספק שמסי הוא הבחירה הנכונה. המשחק של רונאלדו מעולה, אבל מסי הביא משהו ייחודי למגרש, הוא שחקן שתמיד יודע להפתיע אותך ובגלל זה הוא קיבל מקום גבוה מרונאלדו.
טריק ייחודי לספר ייחודי
כדי להפוך את חוויית הקריאה למשהו יותר מעניין וגם כדי לייחד את הספר, השניים בחרו שיטה שמתאימה בדיוק לדור שלנו. בכל סוף פרק בסוף יש ברקוד. תוכלו להיכנס עם הברקוד ליוטיוב ולראות ברגעים הגדולים ביותר של אותו שחקן. בגלל זה הספר מתאים גם לילדים, הם יכולים לקרוא על שחקן שלא הכירו לפני ואז לפגוש את ההישגים שלו ממש בלחיצת כפתור. הספר מסתיים במשהו שהוא יותר אישי לדור שלנו. הספר מסתיים במעין הקדשה לדור הזה, לרגעים המשמעותיים שנחרטו בראש של כולנו, למאמנים, לכדורגליונות, שוערים, גמרים משמעותיים, קבוצות בכירות וכל השינוי שעבר המשחק במהלך הדור האחרון.
יש דברים שלא היו לפני והיום קיימים, כמו ה-VAR. בספר יש נספח המתאר את השינויים והרגעים המשמעותיים שקרו בדור הזה, וה-VAR חייב להיות אחד מהם. פעם כאשר נקבע משהו על ידי השופט, אין דבר שיכול היה לשנות את הדעה שלו. אולי הוא היה חוזר הביתה באותו ערב ורואה את השידור וחושב לעצמו איך הוא טעה ככה. אבל היום אפשר לראות את הטעות כבר כמה שניות לאחר השריקה. למרות שיש הרבה אנשים שהיו מעדיפים לשחק כמו בעבר, יש הרבה שתומכים בשינויים שאנחנו רואים וצפויים לראות עוד.
הרגע המשמעותי ביותר בספר אגדות דשא מאת שרון דוידוביץ' ואסף כהן
בספר יש גם את הרגעים המשמעותיים ביותר, ובמקום הראשון נבחר הסיפור של ז'אן מארק בוסמן. הוא הגיע תביעה בסוף 1995 שלבסוף הפכה ל"חוק בוסמן". החוק הזה מאפשר לשחקנים לנהל משא ומתן בחצי שנה האחרונה של החוזה, ומאפשר גם לכל שחקן כדורגלן אירופאי לשחק ללא הגבלה בכל רחבי היבשת. החוק הזה שינה את פני הכדורגל בצורה משמעותית ולטובה. התיקון ההיסטורי הזה בהתחלה לא התקבל בצורה טובה, רבים חשבו שזה חוק שהורס את הכדורגל. למרות זאת, אנחנו רואים שהיום המשחק הרבה יותר טוב, אנחנו יכולים לגלות הרבה יותר כשרונות. למרות התהילה שאנחנו מרעיפים עליו עכשיו, ולמרות שבזכותו הרבה שחקני כדורגל מרוויחים הון תועפות, הוא כיום במצב פחות טוב בלשון המעטה.
כדורגל ישראלי
מיהו שחקן הכדורגל הטוב ביותר בדור שלנו? גם על השאלה הזאת עונים שרון דוידוביץ' ואסף כהן בספר "אגדות דשא". השניים מרחיבים על הכדורגל הישראלי, ברור לכולנו שהכישרון שיש לשחקני כדורגל ישראלים הוא נמוך יותר מאשר אירופה וזה קשור לחינוך בעיקר. למרות שפה ושם אנחנו כן רואים שחקני כדורגל ישראלים שפועלים ברמה גבוה, אבל הם מיד נמכרים לאירופה. הבעיה לטענתם היא שפחות משקיעים בנוער, יש הרבה מתקנים שהם לא נמצאים ברמה המתאימה. אבל כן הם רואים נימה של אופטימיות – המאמנים הצעירים. המאמנים הצעירים שואפים גבוה ואנחנו מאמינים שבזכות השאיפות שלהם נוכל לראות כדורגל ישראלי משובח.
הספר יצא לאור לפני כמה שנים, והביקורות החיוביות לא מאחרות להגיע. אחד היתרונות הבולטים של הספר הוא באמת ההתאמה שלו לכל חובבי הכדורגל בכל הגילאים. גם ילדים עם בעיות קשב וריכוז הצליחו להנות מהספר בזכות הברקוד. השילוב בין סרטונים למילים אולי נראה קצת מוזר, אבל הוא עושה עבודה נהדרת. השניים מאמינים שיש עוד מקום להתפתחות בכדורגל הישראלי, וצופים גם שינויים בכדורגל העולמי עם השנים. אנחנו כמובן נוטים להסכים עם השניים. הביקורות על הספר חיוביות, ויש גם אי הסכמות בנוגע לדירוג של השחקנים, אבל זה כמובן משהו שתמיד יהיה עליו ויכוח.
לסיכום הספר אגדות דשא מאת שרון דוידוביץ' ואסף כהן
הספר אגדות דשא מאת שרון דוידוביץ' ואסף כהן הוא ספר חובה לכל חובבי הספורט למיניהם. הספר מדרג את 50 השחקנים הטובים ביותר בדור שלנו, אבל לאו דווקא בדרך בה אתם חושבים. הדירוג נעשה עם שקלול של מספר פרמטרים, ולא רק לפי סטטיסטיקה והישגים. השניים בחרו להוסיף עוד רובד והוא החיים האישיים והקשיים שכל שחקן עבר בדרך. יש שחקנים שאנחנו לא מכירים, שחקנים אולי שלא בלטו במהלך השנים אבל בהחלט מגיע להם מקום מכובד בדירוג ה-50 המובילים. יש גם כאלו שאנחנו התפלאנו שלא נכנסו לרשימה, אבל הכל כבר עניין של טעם. בקיצור, לכו לקרוא.
דרגו אותנו
0 / 5. 0